פסק-דין בתיק ת"א 11405-01-09

1.         התובע, יליד 1984, עותר לחייב את הנתבעת בנזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 21/10/07, במהלך עבודתו, בעת שנהג ברכב המעביד, חברת "פודלוג".

רקע וטענות הצדדים

2.         התובע עבד בזמנים הרלבנטיים לתאונה כנהג הובלות ומנהל המחסן בסניף חיפה של חברת "פודלוג". התאונה ארעה בסוף יום העבודה שפוטר במהלכו, בעת שביקש להחזיר את הרכב למעביד.

3.         לאחר התאונה פנה התובע לקבלת טיפול רפואי בבית-חולים רמב"ם, שם אובחנו סימני חבלה במצח, כאבים והגבלה בצוואר ובגב והוא שוחרר, תוך שניתנה לו חופשת מחלה למשך 3 ימים. כעבור מספר חודשים הופנה התובע ל-CT בעקבות תלונות על כאבי גב, ונמצא כי סובל מפריצת דיסק בחוליות L5-S1. התובע עבר ניתוח בגב בבית-חולים אלישע. לטענתו, לאחר מכן המשיך לסבול מכאבים עם הקרנות לרגל ימין, טופל במרפאת כאב, והואיל והטיפולים השמרניים לא הטיבו את מצבו, נאלץ להתחיל להשתמש בסמים ולשתות אלכוהול לצורך הקלה על כאביו.

התובע טוען כי בשל כאביו ומגבלותיו התפקודיות, לא הצליח מאז התאונה ועד היום לחזור למעגל העבודה, שכן הוא במצב שאיננו מסוגל לעמוד זמן ממושך על רגליו.

התובע טוען, כי עובר לתאונה היה אדם בריא בגוף ובנפש ועבד בחברת "פודלוג" מאפריל 2006 ועד התאונה (21/10/07) במשרה מלאה, שעות רבות מסביב לשעון, אך כיום הוא שבר כלי באופן שלא מאפשר השתלבות בעבודה כלשהי.

לטענתו, עובר לתאונה השתכר סך 12,500 ש"ח לחודש.

4.         הנתבעת לא מכחישה את עצם התאונה, ברם כופרת בחבות תוך שטוענת כי אין לשימוש התובע ברכב כיסוי ביטוחי, הואיל והנהיגה נעשתה שלא ברשות המעביד/בעל הרכב. באופן עובדתי היא טוענת, כי בעת ההודעה על הפיטורים בבוקר 21/10/07, נדרש התובע להחזיר את המפתחות והרכב על-אתר, ברם סרב, ולכן פיטוריו נכנסו לתוקף לפני התאונה והשימוש היה בניגוד לרשות וסמכות ואף בגדר גניבה.

לחילופין ולמקרה שבית-המשפט יקבע שיש כיסוי ביטוחי לשימוש התובע ברכב, טוענת הנתבעת כי מדובר בפגיעה שהותירה הגבלה קלה מאוד בע"ש מותני, ללא כל משמעות תפקודית.

5.         הנתבעת טוענת כי טרוניות התובע בדבר שלל נכויות, מיחושים והגבלות אינן רלבנטיות, הואיל ועסקינן בתאונת דרכים במסגרת העבודה (ככל שכך יקבע בית-המשפט), ולכן ככל שתקבע חבות, הרי שהנכות המחייבת היא זו שנקבעה במל"ל וזו הועמדה על 10% בלבד.

6.         הנתבעת טוענת כי השימוש בסמים ואלכוהול לא קשור לתאונה כלל ועיקר, שכן התובע נהג להשתמש בסמים מגיל צעיר, שוחרר מצה"ל בפרופיל 21 ואף היה בכלא. עוד היא מפנה לחוות-הדעת שצורפה לתיק המל"ל, בה נרשם כי מדובר ב: " הפרעות אישיות אצל אדם שמשתמש בסמים ואלכוהול ללא קשר לתאונה ". 

הנתבעת אף מפנה לתיקו הרפואי ותיקו של התובע במל"ל, לפיו המל"ל קבע נכות כללית נוספת בשיעור 10% בגין גב מותני שאינה קשורה לתאונה, וכן עולה מהתיעוד כי התובע סבל ממגבלות וכאבי גב תחתון כבר משנת 2006.

דיון והכרעה

7.         אשר לשאלה אם השימוש ברכב היה ברשות אם לאו, אני מבכרת את עמדת התובע וגרסתו העובדתית, שלא הוזמה. 

התובע העיד כי ביום 20/10/07 החל את עבודתו בשעה 24:00 או בסמוך לכך, ואמור היה לסיים את עבודתו למחרת (21/10/07) לקראת השעה 18:00. בשעות הבוקר של יום 21/10/07, במהלך חלוקת קרטונים למאפיות באזור הקריות, התקשר אליו מר חנן רון, מנהל לוגיסטיקה ורכש בסניף יבנה של החברה וביקש להיפגש עימו בבית-קפה בצומת קרית אתא. התובע מעיד כי נאמר לו שמדובר בישיבת עבודה עם כונס הנכסים של מאפיית אריאל. בהגיעו לפגישה, בשעה 10:30 או בסמוך לכך, נאמר לו כי מטרת הפגישה היא פיטוריו וכי זהו יום עבודתו האחרון בחברה. התובע מעיד כי המשיך, מכח תפקידו כאחראי על אזור חיפה, לחלק סחורה ולתת הנחיות לעובדים הכפופים לו, ובסיום החלוקה נסע לכיוון מחסני החברה באזור גשר פז בחיפה. במהלך נסיעה זו, בשעה 15:30 או בסמוך לכך, ארעה התאונה.

התובע מוסיף ומעיד כי לא נדרש בכל שלב באותו יום ע"י האחראית הישירה עליו, גב' טניה, להחזיר את הרכב באופן מיידי ולפני סיום יום העבודה.

8.         הנתבעת לא הגישה כל ראיה בעניין עובדתי זה של נסיבות השימוש ו/או האיסור הנטען, לא של אותו רון חנן שנפגש עם התובע והודיע לו על פיטוריו ואף לא של אותה טניה שהייתה האחראית הישירה על התובע. התובע הודה בהגינותו בחקירה הנגדית כי אכן אותו רון דרש ממנו להחזיר את הרכב, אך באותה נשימה העיד כי הודיע לרון שהוא אינו האחראי עליו, שכן הוא מנהל סניף יבנה וכי התובע סר למשמעת האחראי עליו בלבד/אותה טניה, וזו לא הורתה לו להחזיר את מפתחות הרכב. משכך ומחמת אחריותו לסיים את יום העבודה בצורה מסודרת, המשיך לנסוע ברכב עוד מספר שעות לאחר מסירת מכתב הפיטורים. עדותו זו לא נסתרה, והנתבעת נמנעה מהבאת עדים רלבנטיים.

כלל ידוע הוא כי: " אי הבאתו של עד רלבנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד " ע"א 456/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתיתיהו ואח' פ"ד מה(4) 651, 658-659, והלכה פסוקה היא כי בשעה שעד רלבנטי אינו מוזמן להעיד ואין לכך הסבר סביר, נוצרת הנחה לפיה אילו הובא, היתה עדותו פועלת לרעת בעל הדין שנמנע מלהזמינו וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה. וראה ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, 760, ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 602 וכן י. קדמי, על הראיות חלק ג', תשס"ד - 2003, עמ' 1656.

9.         לא זו אף זו, מתוך טופס למתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה (טופס 250) (נספח ג' לתצהיר התובע), עולה כי אותו רון חנן ולא אחר, הוא שאישר מטעם המעביד שמדובר בתאונת דרכים בדרך לעבודה. גם הודאת בעל דין זו מחזקת את גרסת התובע.